אני זוכרת את הלילות שהייתי צריכה להרדים את שני הילדים שלי לבד.

בשבועות הראשונים אחרי הלידה- לא הייתי צריכה להתעסק בזה כי השינה שלהם

אף פעם לא התנגשה.

אבל החודשים הראשונים חלפו ושעת ההשכבה של שניהם התחברה

וגיליתי שזה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי שזה יהיה.

הנחתי את מיה במיטה והתחילה החגיגה.

בשום אופן לא הייתה מוכנה להירדם לבד.

אז כדי לסיים עם ההרדמה הזו הכי מהר, הרמתי והרדמתי אותה בידיים

עם כמה שפחות התעסקות והכי מהר שרק אפשר.

 

בסופו של דבר הבנתי:

הילדה שלי לא מוכנה להירדם בשום דרך אחרת חוץ מבידיים שלי.

שאני לא מבינה אותה והיא לא מבינה אותנו.

מה שגרם לה גם לקום לפחות פעמיים בלילה.

ניסיתי ללמד אותה לשכב במיטה ולהירגע,

להפסיק להיות תלויה רק בי כדי להצליח לישון

וחוץ מלהרגיש מאוד מתוסכלת ועייפה-

שום דבר לא השתנה.

 

אחרי שההרדמות התחילו להיות יותר ארוכות ומתישות

החלטתי שאני מוצאת לזה פתרון ואני הולכת ללמוד

איך ללמד את הילדה שלי להניח את הראש במיטה

ופשוט להירדם.

בדקתי על כל השיטות האפשריות שמלמדים,

בחנתי כל שלב

ובסוף מצאתי את השיטה שלא גורמת לילדה שלי לבכות.

​

עברנו את התהליך, וזה לגמרי עבד עליה כמו קסם ומאותו רגע החלטתי

שאני מעבירה את זה הלאה לעוד אמהות מותשות ועייפות

שלא מסוגלות יותר להתמודד עם שעות של הרדמות

והמון התעוררויות בלילה.